האמנות ככוח מרפא מטראומה – ברלין בלוג

קוראי הארט בלוג שלי שלום רב!

האמנות הייתה ותמיד תישאר כוח של הישרדות, אופטימיות ומזון לנשמה.
אני ממשיכה ליצור, ומנסה להוסיף כמה שיותר צבע ואור – בדיוק מה שכולנו צריכים בימים אילו.
נמל יפו יפה מתמיד הים, השמיים הכחולים – כולם משרים עלינו רוגע ותקווה לימים טובים יותר.

בפוסט הזה אני מארחת את אחותי סיגל – יוצרת מדהימה.
בעבר כתבתי עליה פוסט שתמיד מעניין לחזור ולקרוא, על יצירותיה מתוך סדרה ייחודית במינה, שבה היא משלבת דגלי ישראל שהיא אוספת בצדי הדרכים. מומלץ לראות!
הפעם סיגל אורחת בבלוג ומגלה לנו על אמנות עכשווית בברלין.
תהנו !

האמנות ככוח מרפא מטראומה

ביקור בברלין השאיר בי חותם של אופטימיות והבנה כמה כח יש לאמנות. פעם ראשונה שמבקרת בעיר שחוברה לה יחדיו, העיר ענקית, שוקקת מלאת חיים, סגנונות, טעמים מעולים, מסעדות משובחות ובעיקר גדושה באמנות. סצנת האמנות בברלין תוססת ומגוונת: אמנות רחוב, פסלים, מונומנטים, גלריות בכל פינה ונוסף לכך היה זה סוף שבוע של גלריות אמנות ובכל פינת רחוב היתה תערוכה, מוזיאונים ושלל איזכורים אומנותיים להיסטוריה.

בין התערוכות שביקרנו באין ספור הגלריות בעיר היו של האמנים:
טוני קרייג Tony Cragg פסלים וציורים
Fabien Dettori
Sergey Kononov
התערוכה של האמן האיטלקי Nicola Samori "הפה של ברלין" La Bocca Di Berlin השאירה אותנו עם פה פעור, סדרות של יצירות מסודרות בשתי שורות כמו שיניים ועשויות פלטות שיש אשר האמן משאיר את חלקן טבעיות ועל חלקן מצייר בצבעי שמן, במרכז החלל תלויה יצירה המדמה לשון.
התערוכה מרתקת האמן מתייחס ל"אפידרמיס" של דימויים מתקופת הבארוק, ובוחן את העומקים הרגשיים והאסתטיים של נושאים מטרידים אלה.

KW Institute for Contemporary Art מספר תערוכות במדיות משולבות סאונד ווידאו ב בתקופה שהחומה עמדה, האמנות במערב ברלין פרחה כסוג של מרד, כביטוי של חופש וכדרך להתמודד עם המציאות המעיקה. האמנים ניצלו את המרחב העירוני כקנבס, והגרפיטי על החומה עצמה הפך לסמל.

פרויקט מרתק נוסף שליווה אותנו בכל רחבי העיר ונותן הבנה מה כוחה של האמנות כדרך להנציח את העבר ולזכור אותו. מזכיר את מה שהיה ומסייע לעבד את ההיסטוריה.
הוא כמובן פרויקט "אבני הנגף" (Stolpersteine) לוחות פליז ששותלים במדרכות ברלין (ובמקומות נוספים באירופה) הוא פרי יוזמתו של האמן הגרמני גונטר דמניג (Gunter Demnig).
הוא החל את הפרויקט בתחילת שנות ה-90, והאבנים הראשונות הונחו בברלין בשנת 1996. כוונתו של דמניג הייתה להנציח את קורבנות הרדיפה הנאצית – יהודים, מתנגדי משטר פוליטיים, הומוסקסואלים, עדי יהווה ואחרים – על ידי הנחת לוחות פליז קטנים מול בתי המגורים האחרונים שלהם. כל לוח חרוט עם שם האדם ותאריכי חייו, ולעיתים קרובות גם גורלו (גירוש, רצח).
הרעיון הוא שעוברי אורח "ייתקלו" בזיכרונות אלה ויעצרו לרגע כדי לזכור את האנשים שחיו שם ונהיו קורבנות השואה, מרגש ומצמרר.

ביקור ב"גלריה הלאומית החדשה" Neue National Galeria הייתה חוויה בפני עצמה, במבנה האייקוני בעיצובו של מאסטר האדריכלים האגדי Mies van der Rohe, מוצגות אין ספור יצירות, לאחר איחוד גרמניה, המוזיאון מילא תפקיד מכריע באיחוד אוספי אמנות ממזרח וממערב ברלין. הגלריה הלאומית החדשה היא לא רק אייקון אדריכלי אלא גם בית לאוסף יוצא דופן של אמנות המאה ה-20, מה שהופך אותה ליעד חובה עבור חובבי אמנות ואדריכלות בברלין.
תערוכה מעולה של Gerhard Richter, המציגה אוסף של 100 יצירות של גרהרד ריכטר, העבודה המרכזית בתערוכה היא הסדרה המצמררת "בירקנאו" (Birkenau) משנת 2014, הכוללת ארבעה ציורים אבסטרקטיים גדולים. סדרה זו נוצרה בהשראת תצלומים שצולמו בחשאי באושוויץ-בירקנאו והיא עוסקת בנושאים קשים של שואה וזיכרון.
ותערוכה קונספטואלית' ,תמימה ואופטימית של יוקו אונו, YOKO ONO: DREAM TOGETHER" היא מזמינה את המבקרים להשתתפות פעילה, הן פיזית והן מנטלית, מעבר להתבוננות פסיבית. התערוכה עוסקת בנושאים של שלום, חופש והכוח של האמנות. בין העבודות הבולטות ניתן למצוא את "Mend Piece", בה המבקרים מתקנים באופן סמלי כוסות קרמיקה שבורות, ואת המיצב האינטראקטיבי "Play It By Trust", בו המבקרים יכולים לשחק שחמט עם כלים לבנים בלבד והיא מוצגת עד ה-14 בספטמבר 2025.
בהתבוננות בעיר ונוכחות האמנות בכל עבר, נחתה עליי ההבנה שמה שמחבר את העיר ומרפא את הפצעים היא בהחלט האמנות. בהרבה מובנים אמנות יכולה להיות כלי עוצמתי לביטוי רגשות ותחושות, במיוחד כאלה שקשה לבטא במילים. עבור אנשים שחוו את המלחמה, חלוקת העיר ואת השנים שלאחר מכן, האמנות מספקת דרך לשחרר טראומה, כאב וגעגוע.
אמנות היא כלי לשינוי חברתי ולהעצמה אישית. מעוררת מחשבה, מעודדת אמפתיה ונותנת קול לאלו שלא נשמעו. האמנות בברלין, על כל גווניה, ממלאת תפקיד מרפא. היא מאפשרת לעיר ולתושביה להתמודד עם עברה המורכב, לבטא את ההווה שלהם, לחבר את הקהילה וליצור עתיד משותף. זהו תהליך מתמשך של החלמה, אבל הנוכחות החזקה של האמנות מעידה על החשיבות שהעיר מייחסת לריפוי הזה, כולי תקווה שבקרוב אצלנו… ובינתיים מוזמנים לראות אמנות ישראלית אצלי בגלריה בראש פינה באתר השחזור .

כתבה: סיגל עשת שפט | Sigal Eshet Shafat
צילומים: סיגל עשת שפט, ענבר שפט.

thewellgallery.com

שתפו:

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד