החדר מעל הפונדק:
ביקור בביתו האחרון של ואן גוך ב- Auvers sur Oise
שעה מפריז – לא יותר. נסיעה קצרה, כזו שמתחילה בעיר היפה והרומנטית בעולם ומסתיימת במקום שבו הזמן מאט את קצבו. אובר-סור-אוּאז מקבלת את פניי בשקט ירקרק, נהר הסן זורם בנחת, בתים נמוכים, רחובות שמרגישים כמעט כמו תפאורה לציור. קשה להאמין שכאן, בכפר הפסטורלי הזה, הסתיימו חייו של אחד האמנים הסוערים והמיוסרים בתולדות האמנות.
הביקור בפונדק ראבו (Auberge Ravoux)
ובחדר שבו התגורר וינסנט ואן גוך לא היה ביקור רגיל.
זה היה סיור פרטי, אינטימי, כזה שמרגישים בו שמישהו פתח בפניך לא רק דלת – אלא לב.
בקומת הקרקע בית קפה פשוט, שולחנות עץ, בדמיון מריחים אוכל צרפתי ביתי.
הכול צנוע, מאופק, כאילו המקום עצמו מבקש לא להפריע לזיכרון.
משם, בגרם מדרגות צר וישן, עלינו אל החדר.
החדר מעל הפונדק.
כאן גר וינסנט ואן גוך בשבועות האחרונים לחייו.
וכאן הוא מת.
החדר קטן מאוד. קירות חשופים. אין חפצים, ואין צורך. הריק מדבר.
ההיעדר הוא הנוכחות החזקה ביותר.
קשה שלא לשאול איך בתוך מרחב כה מצומצם נוצרו ציורים שהעולם כולו ממשיך להתבונן בהם, להתרגש מהם, להתווכח עליהם.
אדון כריסטוף
אדון כריסטוף סיפר לנו את סיפורו האישי – סיפור שלא ניתן להמציא.
איש עסקים שחייו השתנו ברגע אחד בעקבות תאונת דרכים קשה.
רכבו התנגש – לא פחות ולא יותר – בפונדק שבו בילה ואן גוך את ימיו האחרונים.
אותו מקום עצמו. צירוף מקרים בלתי נתפס, כמעט מיסטי.
התאונה הזו שינתה את מסלול חייו לחלוטין.
מאותו רגע, כך סיפר דומיניק, הבין שיש לו שליחות. הוא החליט להקדיש את חייו להנצחת ואן גוך – לא כפרויקט עסקי, אלא כדרך חיים. משנות ה־80 רכש את המקום ועד היום הוא השקיע רבות בשיפוץ המקום שהיה נטוש עשרות שנים, הוא שומר על המקום, מטפח אותו, דואג לפרטים הקטנים, לאמת ולרוח המקום ומספר את סיפורו של ואן גוך ברגישות, בענווה, ובתחושת אחריות עמוקה למה שהיה כאן.
ב- 10 יוני 1890 שבעה שבועות לפני מותו, כתב וינסנט לאחיו תאו מאוברז ראבו.
"יום אחד או אחר אני מאמין שאמצא דרך לקיים תערוכה משלי בבית הקפה"
מאז שוואן גוך הביע את משאלת ליבו זו, הופקו אלפי מאמרים מדעים, יותר מ 30000 ספרים, אינספור סרטים, סרטים דקומנטרים, מחזות ושירים, אך 135 שנים מאוחר יותר חלומו היה להציג בבית קפה-שאיפה צנועה, אף על פי שחשובה לו טרם התגשם, זאת המשימה כרגע של עמותת וואן גוך להפוך את חדרו האחרון למוזיאון הקטן בעולם !
לעמוד בחדרון הקטן הזה, לשמוע את הסיפור מפיו של אדם שחייו נשזרו כך בחייו של ואן גוך –
זה בחדרון הקטן שהושכר לצייר ששילם בציורים לבעל הפונדק מאז מותו לא גרו בחדרון האמונה לא מאפשרת שמישהו יגור בבית של מי שהתאבד. שכבה נוספת של משמעות התווספה למקום שכבר היה טעון כל כך.
אני עומדת ליד הכניסה לפונדק וחושבת על הקצב.
על כך שבאובר-סור-אוּאז ואן גוך צייר עשרות ציורים בפרק זמן קצר להפליא – שדות חיטה, שמיים מתפתלים, עצים, שורשי עצים איך אדם שנאבק כל כך בנפשו ראה את העולם בצבעים כה עזים.
איך הסבל לא כיבה את האור, אלא אולי דווקא חידד אותו.
זה אינו ביקור שמותיר תחושת “וי” תיירותית. זה מפגש.
מפגש עם אמן.
מפגש עם מקום.
ומפגש עם אדם שבחר להקדיש את חייו לזיכרון של אחר.
כותבת: איריס עשת כהן .
צילומים: יוסי כהן, ברק לוי.
שנה אזרחית טובה!
גלריית עבודות איריס עשת כהן
שתפו:
מוזמנים לקרוא
Iris Eshet Cohen Gallery
www.iris-art.co.il
3 Ratzif Haaliya Haaliya Hashniya st Tlv Jaffa Port
+972505570348
